אין לי ממש כותרת לרשומה הזאת אבל לא משנה, במילא הבלוג הזה מתפקד כבלוג פרטי שאני כותבת בו לעצמי. אף אחד אחר לא קורא את זה חוץ ממני.
אני מתחילה עוד יום עבודה ושוב המצברוח ירוד. כנראה כי אני מבינה שהתהליך שאני מתחילה עכשיו פשוט לא יעבוד כל עוד אני לא אטפל בנפש. כל עוד לא אטפל בסיבות לאכילה הרגשית ולהשמנה, לא רק שזה לא יעבוד, זה רק יגרום לי להשמין יותר, כפי שקורה כמעט תמיד בדיאטה. אני יודעת את זה אבל מזניחה את הטיפול בגלל כסף.
כתבתי על כך בבלוג הפומבי שלי, הבלוג שכן יש לו קהל וקוראים. התגובות היו משהו כמו "את יכולה לטפל בעצמך". כן. הייתי שם. עכשיו הגיע הזמן לשים את האגו בצד ולהודות בזה שאני לא יכולה לבד. פשוט לא יכולה. זה שהגיב לי לא מאמין בפסיכולוגים וזאת זכותו אבל אני יודעת שאני לא יכולה לבד. אבל גם לא יכולה להרשות לעצמי כלכלית טיפול. אז מה הפתרון? להזניח?
או שאולי בכל זאת לפנות לטיפול ולגייס את כל המשאבים. אפשר להסתכל על זה כמו על טיפול שיניים שאנשים מוציאים עליו הון תועפות, אולי אפילו יותר מכמה שהיה עולה לי טיפול באכילה הרגשית שלי ובכל זאת עושים את זה כי אין ברירה כי קודם כל הבריאות.
הפתרון היחיד שאני חושבת עליו הוא להיעזר באבא שלי. אבל כבר די נמאס לי להיעזר בו כלכלית וגם זה עניין די מורכב בגלל היחסים המורכבים שלי איתו שמושתתים על כסף בעיקר. המניפולציות הרגשיות שהוא מפעיל עליי בעניין הזה. למשל אני כבר כמעט שנה לא רוכבת על האופניים שהוא קנה לי, בין אם בגלל כאבי גב ובין אם כי אני פוחדת לנסוע עליהם בכבישים וכו' והוא כבר עשה לי רגשי בזה שהוא זרק כסף ואני לא רוכבת על האופניים. אותו דבר לגבי מכונת הכביסה שהוא קנה לי ואני לא יודעת להשתמש בה והיא רק הורסת לי את הבגדים. בדרכו שלו, אני מרגישה שהוא שולט בי באמצעות כסף, כאילו מנסה לקנות אותי בכסף.
אוף..
אין לי עוד מה לכתוב, חוץ מזה שאני לגמרי מתוסכלת מכל המצב הזה.
המסע שלא נגמר 
מקווה שיהיה לך המון בהצלחה