הנה יום חדש מתחיל ואני באה לעבודה בלי חשק. ממש אין לי חשק להתחיל לעבוד אבל כרגע אין ברירה. נמאס לי מהיחס המזלזל, מהשכר הנמוך, מהכל. בייחוד מזה שמתייחסים אליי כמו אל סמרטוט. בייחוד היא, שלא מתייחסת למיילים שאני שולחת לה שקשורים לעבודה ורק באה בדרישות. כולה ילדה שצעירה ממני בכך וכך שנים, לא מפעילה את הראש, מתווכחת איתי על שטויות ופשוט נמאס לי כבר, נמאס לי מזה. הרי הבטחתי לעצמי כבר מזמן שאני אף פעם לא אשאר במקום שרע לי בו. אז למה אני נשארת פה? למה להמשיך להגיע לעבודה, שעה נסיעה לכל כיוון, "לזכות" ביחס מזלזל וזה בשביל כמה פרוטות? למה אין לי את האומץ לפחות להתחיל לחפש עבודה אחרת? למה אני מחכה שיפטרו אותי? הרי זה בחיים לא יקרה.
פשוט נמאס..
המסע שלא נגמר 